7.12
שאפתנות אמיתית
שאפתנות אמיתית אינה מה שחשבנו שהיא. היא התשוקה העזה לחיות חיים מועילים ולצעוד בענווה בחסדו של אלוהים.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ' 124-5
בשנות השתייה שלי היתה דאגתי הראשונה והיחידה להיות מוערך בידי כולם. את כל פעולותיי הניעה השאיפה שיהיה לי כוח להיות בפסגה. האני הפנימי המשיך לומר לי דברים אחרים, אך לא יכולתי לקבל זאת. אפילו לא הרשיתי לעצמי להכיר בכך שתמיד חבשתי מסכה. לבסוף, כשהוסרה המסכה וקראתי לאל היחיד שיכולתי להכיר בו, היו שם אחוות .A.A, הקבוצה ושנים עשר הצעדים. למדתי איך להפוך טינות להשלמה, פחד לתקווה וכעס לאהבה. למדתי גם - דרך אהבה ללא ציפיות מוגזמות, דרך דאגה לזולת ודרך שיתוף דאגותיי - שכל יום יכול להיות מלא שמחה ופורה. אני מתחיל את יומי ומסיים אותו בתודה לאל, שהעניק לי בנדיבות כה רבה את חסדו.