25.07

אלה שעדיין סובלים

עבורנו קיימת סכנה מתמדת לחיינו ולשפיותנו, אם נזניח את אלה שעדיין חולים.
שנים עשר צעדים ושתים עשרה מסורות, עמ׳ 151

אני מכיר את העינוי שבשתייה כפייתית כדי להשקיט את עצביי ואת פחדיי. אני מכיר גם את הכאב שבמפוכחות באמצעות "החזקת שריר". היום איני שוכח את האלמוני הסובל בשקט, מבודד ומסתתר בהקלה הנואשת שבשתייה. אני מבקש מכוחי העליון לתת לי את ההדרכה ואת האומץ להיות נכון לשמש לו ככלי, הנושא בתוכו חמלה ופעולות שאינן אנוכיות. מי ייתן והקבוצה תמשיך להעניק לי כוח לעשות ביחד עם אחרים את מה שאיני יכול לעשות לבדי.